© 2016 by MICHAEL BAROR

  • b-facebook
  • Twitter Round
  • Instagram Black Round

business lounge

October 30, 2017

 

הפוסט הזה נכתב תוך ישיבה לאונג' שנקרא 'pride of Africa' שהוא טרקלין העסקים של קניה איירוייז. בהמתנה לטסה לאנטבה. באופן לא מתוכנן, כאשר נסעתי מוקדם יותר היום להסתפר, התנגן ברכב השיר של יהודה פוליקר 'אני רוצה גם'. אז טרקלין עסקים זה מסוג הדברים שהוא רק במקרה שכח להזכיר במחרוזת הדברים ש'גם אני רוצה' בין 'למכור, לקנות, להפיל את הבורסה, לקחת הלוואות בריבית קצוצה' ובין 'גם אני רוצה שומר ראש פרטי, נהג אישי, לימוזינה משלי, ואני ואני ואני'. 

 

הרקע לעניין הזה הוא סעיף בתקנות שירות החוץ שמתייחס לתנאי שירות ייחודיים לאפריקה, וכולל למשל החזרים עבור סולר לגנרטור ועבור כילות יתושים, אבל כולל גם סעיף שאומר שבטיסות פנים באפריקה אפשר לטוס בנסיעות עבודה בביזנס, אם הפער במחיר הכרטיס מהכרטיס הזול ביותר לא עולה על 600 דולר - מה שבעצם לא קורה הרבה. אבל הטיסה מניירובי לאנטבה קצרה מאוד (שעה), ולכן הפער במחיר הכרטיס בין מחלקת תיירים ומחלקת עסקים הוא בערך 200 דולר, והנה אני כאן בטרקלין ממתין לטיסה שנדחתה בשעה וחצי בהתראה של רגע, ובינתיים מזמזם לעצמי את פוליקר ומתלבט מה השלב הבא, אחרי שאת הנהג, שומר הראש ואת ההלוואות בריבית קצוצה כבר הספקתי. 

 

החוויה שלי של שדות תעופה תמיד הייתה מלווה בהתרגשות. יציאה אל הלא נודע, משהו חדש מתחיל. בינתיים התחושה הזו עדיין תקפה – אבל בין הטיסה הראשונה שלי לטנזניה לטיסה הנוכחית לאוגנדה, בלי ספק חלה שחיקה. אני זוכר שני סרטים שעוסקים לא מעט בשדות תעופה - 'הטרמינל' עם טום הנקס שנתקע בJFK , ו'up in the air' עם ג'ורג' קלוני, שמתחיל בסצנה שמתארת איך להתנהל בצורה היעילה ביותר בשדה תעופה ואיך להוציא את המיטב במסגרת תנאי השטח.  

אין לי אשליות ביחס למלאכותיות של הנוכחות שלי בטרקלין בהקשר הזה. במיוחד לאור העובדה שפריבילגיה הזו לא תחזור על עצמה אחרי סיום השליחות באפריקה - אבל בינתיים, אם נמשיך את רוח השיר של פוליקר, אז אני לא כל כך רוצה להיות, ואחד האתגרים המרכזיים שלי במסלול שבחרנו לנו הוא לשמור על פרופורציות - לא שאני נגד לשבת בטרקלין על כורסא נוחה במקום על ספסל שעוצב בעיקר להיות עמיד ליד שער העלייה למטוס, אלא שכדאי לזכור שזה רק שילוב של נסיבות - וזה אתגר שנכון לגבי הרבה מאוד היבטים של העבודה  הדיפלומטית. 

האתגר השני הוא איך לשמר במקביל את תחושת ההתרגשות – ובמידה מסוימת זה אתגר קשה יותר.

 

אבל בחזרה לטרקלין העסקים שאני בכל זאת יושב בו ולא אוכל כלום בשל היותו בלתי כשר בעליל, אבל שותה סודה ומיץ תפוזים טבעי על חשבון משלם המיסים. אז לעת עתה, מאוד נחמד כאן דווקא.  

 

 

 

 

 

Please reload

פוסטים אחרונים

September 17, 2018

January 9, 2018

January 9, 2018

Please reload

חיפוש לפי תגיות
Please reload

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now