גמר חתימה טובה לכל ידידינו ומוקירי זכרנו!
יה"ר שתחתמו ביום הדין הזה בספרם של צדיקים גמורים ובספרן של צדקניות גמורות עם כל אחב"י, לישועה שלמה ולגאולה קרובה השתא בעגלה ובזמן קריב.
אתגר חדש בא לעולם עם המעבר לניו יורק, והוא הכתיבה. שלא כהעלאת המחשבות מניירובי, שהיא בבחינת עיר הנידחת לרוב מנין ובניין של יושבי אה"ק, העלאת המחשבות מניו יורק – שהיא בבחינת מקדש מלך עיר מלוכה, ודומה על כל אחד ואחת מישראל שהנה ידועים לו שביליה כשבילי כנהדרעא, ואם לא כשבילי דנהרדעא למצער כשבילי עירו וכשער מקומו.
ואין חילוק בדבר בין מי ששזף פאר בנייניה בעיניו ובמו סוליות נעליו שחק את מדרכותיה ובין מי שלא שזף אלא את תמונותיה – שאף מי שלא זכה לחיות בניו יורק של מעלה הרי הוא חי בניו יורק של מטה, שכל הדברים וכל המראות וכל המהלכים דהשתא אינם אלא דומיא דניו יורק, בכל מקום שהם.
המורם מכל הנ"ל שקושי גדול יש בדבר – שאם באפריקה אין לא לקורא אלא מה שעיניו קוראות ואין הוא מוסיף משלו דבר, הרי שבארצות הברית של אמריקה אין קריאת אדם דומה למשנהו - שכל אחד יש לו השגה בה ורעיוניו מתווספים על הנכתב ועל הנקרא ועל הנאמר ועל מה שלא נאמר, ואין לדבר סוף. ואף האו"ם דומיא דניו יורק הוא – שכל אחד משיג בו השגות לפי עניינו, ואין יכולת לומר בו דבר כפשוטו אלא כל דבר עומד לדון ולדין מקרני ראמים ועד ביצי כינים.
ממילא חככתי בדעתי שלא להוסיף דברים על הבלוג עד אשר תישאנו הרוח אל מקום אחר – אך נמלכתי שאין בדבר אלא פחדנות, ושמלכתחילה מטרת הבלוג לא הייתה לספר סיפורי נפלאות מעשה לובנגולו מלך זולו אלא לשתף בקורות העיתים – ולעניין זה אין מעלה ואין מוריד אם קורות הקורות בחציו הדרומי של כדור הארץ או בחציו הצפוני, ואכמ"ל.
אף על פי כן הריני מוסר מודעה לכל מאן דבעי, להאיר עיניהם בדברים שנאמרו לעיל ולתת דעתם לקרוא את הדברים מיום כיפורים זה ועד יום כיפורים הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה כמות שהם, למען לא תצא מכשלה תחת ידי.
אחר הדברים האלה, נספר מעט מן הקורות:
לטובת היודעים ואלו שאינם יודעים, אציין כי רשמית סיימתי תפקידי בניירובי בי"ד באב תשע"ח, וטסתי למחרתו לאה"ק להושיע לנפשה העייפה של שירה שהתרוצצה כבר חודש עם שני ילדים ברחבי ירושלים וישראל תוך צבירת קילומטראז' ניכר של תשישות.
לאחר כשבועיים, שבהם הוצאנו כולנו דרכונים חדשים עם תארים חדשים ('מזכיר ראשון, נציגות הקבע של ישראל לאומות המאוחדות, ניו יורק'), קיימתי מספר פגישות עבודה במשרד ובעיקר השתדלנו לפגוש מכרים וידידים, טסתי לארצות הברית של אמריקה לקחת על עצמי את תפקידי החדש (מזכיר ראשון, נציגות הקבע של ישראל לאומות המאוחדות...).
עם הנחיתה לא חיכה לי אף אחד, כי פה זה ניו יורק שכל יומיים נוחתים בה אח"מים ואנשי מטה ולא ניירובי שמתפעלת מכל אורח שטורח להגיע, ואין שליח חדש הנוחת לשרת כאן נחשב למאומה. לקחתי את עצמי ואת המזוודות במונית למלון הדירות שתואם מראש – וראיתי כי טוב ואת הארץ כי נעמה, ונטיתי שכמי לסבול. המלון נחמד מאוד – שני חדרי שינה, מטבח קטן אך אמיתי, פינת אוכל משולבת סלון. למרבה השמחה כל כלי המלון התבררו כעשויים מתכת ולתנור יש פונקציה של ניקוי עצמי, כך שהכשרת המטבח לא הייתה מסובכת מדי.
בדיקת המציאות הגאוגרפית העלתה שברחוב מאחורי המלון יש בית כנסת קונסרבטיבי, ושני רחובות מאחוריו יש בית כנסת רפורמי, ובין לבין בית חב"ד – ובית הכנסת האורתודוקסי הקרוב ביותר הוא ביה"כ של קהילת עטרת צבי, הידוע יותר כ- FIFTH AVENUE SYNAGOGUE.
למרבה השמחה, התקופה שבא הגעתי היא תקופה רגועה באו"ם באופן כללי ובוועדה השלישית (שעליה אני אחראי – הרחבה תבוא בע"ה בקרוב) בפרט, כך שהיה לי זמן רגוע להתחיל לחפש דירה, ללמוד מה בעצם אני אמור לעשות, להכיר את המשלחת ואנשיה ולגלות איפה אפשר לקנות אוכל כשר לצהריים.
לא אלאה בענייני חיפוש הדירה, שבאמת לא היו מאוד מעניינים. אציין רק שהוברר לי מהר מאוד שהברירה, בתקציב שבידינו, היא בין דירת שני חדרי שינה חביבה בבניין מוצלח ובין דירת שלושה חדרי שינה בעייתית בבניין ישן. בסופו של דבר מצאתי דירה חביבה (בת שני חדרי שינה) במיקום מצוין ביותר, ומאז ועד עכשיו עוד אנחנו ממתינים לפרוצדורות הטכניות שיסתיימו.
כאן בהחלט המקום להעיר שכמות הניירת, הפרוצדורות, הסיבוכים וגורמי הביניים שהאמריקאים יודעים לייצר היא פנומנלית, וגורמת לי לתהות איך תרבות כל כך ביורוקרטית הצליחה לנצח שתי מלחמות עולם. אבל אז אני נזכר בקוריאה, וייטנאם והבאות אחריהן – וייתכן שיש רמז בדבר, מתי בדיוק החלה הביורוקרטיה לפרוח.
לאחר כשבועיים הצטרפו בשעטו"מ שירה, יעקב יונתן ואיתמר שלם – והפעם שלחה הקונסוליה ואן ענק לאסוף אותם ולהביא אותם אל ארץ גזירה. ההבדל הוא שכל שליח זכאי לאיסוף אחד מהשדה למלון – והוא יכול לבחור האם לאסוף את עצמו או את המשפחה. הרציונל בעניין זה הוא שבאופן עקרוני למה שמדינת ישראל תשלם סתם על איסופים – הרי השליח ומשפחתו מצד האמת אמורים לנוע כיחידה אחת. ההיגיון של פקידי האוצר לא מצליח להכיל את העובדה שהשליח על פי רוב לא יכול להיות בארץ יותר משבועיים, ואילו למכולה – בתסריט הקצר ביותר – לוקח חודש עד חודשיים לעבור מיעד ליעד, מה שאומר שבכל יעד שהוא, השליח ומשפחתו כנראה לא יגיעו ביחד. אבל, זו רק אחת מהעובדות המעשיות הרבות שפקידי האוצר לא מצליחים להכיל, וממילא גם לא החשבים, וממילא גם לא התקנון.
אפרופו מכולה - בינתיים אכן הגיעה המכולה שלנו, נפרקה ואוחסנה בניוארק עד ביאת גוא"צ או עד שנקבל אישור להיכנס לדירה מוועד הבניין. כמו כן עבר עלינו ראש השנה שבמיוחד לכבודו התקדרו השמיים – עד אליו וממנו ועד עכשיו השמיים בהירים, חם בחוץ והכל יופי, אבל בראש השנה עצמו, ובמיוחד ביום הראשון שבו היו עיקר ההליכות שלנו, התקדרו השמיים בעבים ומטר ניתך ארצה, לוודא שנחוש את אימת הדין.
אפשר לספר בעניין הכרטיסים ורשימות המתפללים הנהוגות כאן בכל מקום בימים הנוראים, או בעניין החזנים שכבר כמעט נגוזו מנוף הארץ אך בקהילות ניו יורק המעטירה אינם חוסכים אף תו מקהל השומעים, שמצידו תוהה מה רע בסתם בעל תפילה שאין לו מגבעת מתקפלת מיוחדת על הראש. על אף האמור לעיל, יש הרבה דברים טובים לומר, לענ"ד, על הקהילות של ניו יורק - לפחות אלו האורתודוקסיות – ואולי יזכנו השי"ת ונדבר בעניין זה יום אחד.
אולי שירה עוד תספר בדבר הוויזה שמכוחה היא ובניה יושבים כאן בארצות הברית של אמריקה, או בדבר הנסיעות שלה מדי בוקר עם יונתן אל ההסעה של בית הספר, או מעניין הפארק המרכזי שישנו פה, או מאיזה עניינים אחרים דהוו עליה פעיה"ק דיורק חדתא, היושבת על נהרות ויובלי מים רבים ההאדסון והאיסט ריבר, תובב"א.
