צוק העיתים וצרות הזמן נותנים אותותיהם בנו, ומה שהלב חושק הזמן עושק, ובעודנו מטולטלים ומבוהלים ודחופים מן המעשים והמאורעות התוכפים עלינו חדשות לבקרים, כמעט לא נותרה בנו נשמה - ומקל וחומר עת ופנאי ויישוב הדעת למשוך בעט סופר להודיע מילים מצער מן הקורות אותנו לעם היושב בציון. ואף הנוגשים - הגדולים שבמגדלי השן והקטנים המסתופפים תחת קורת גגנו - אומרים כולם 'תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בבלוגי שקר', ולולא ה' הותיר לנו שריד כמעט וכו'.
אלא שנתנו דעתנו לכך שאף שעיתותינו אינם בידינו - יש מן המאורעות הזוקקים יציאה חוץ לדרך הטבע, ולהמציא זמן מאין (אין בגימטרי"א סאנד"יי) ולתת דרור להרהורי הלב על כנפי הרוח הגדולה הנושבת בערבות האינטערנע"ט רח"ל.
הנה ידוע לכל ידידינו ומוקירי זכרנו את שראו השרים ועוזריהם בהיכלות השרד שבירושלים עיה"ק תובב"א להניח אותנו מעבר לנהרי כוש בארץ מחשכים, לעשות כאן ימים זמן שלוש שנים בעבודת המלכות, לקרב לב השרים והמדינות אל בית ישראל, למשוך על מצחם חוט של חסד ולתת עינם לטובה - בימיהם ובימינו תיוושע יהודה, וישראל ישכון לבטח. ואחר שהגיעונו הנה בחסדי ה' כי רבו על כנפי נשרים אבירים, הנה שמו אותנו בבית הזה ללכת לדבר לפני המלך דהכא ולהתחנן לו, להעביר רעת אגגים ושאר צוררים, להרים קרן ישראל, לשום פאר תחת אפר ולקיים בנו מאמר שכתוב והביאו בניך בחוצן ובנותייך על כתף תינשאנה.
וכל אותו הזמן שהייתי אני מתגדל בהיכלות השרים ויוצא ובא בחצרות המלכים, הייתה רעייתי נוות ביתי יע"א כנתונה במשמר, בית שר הטבחים. ולא היו בידה אלא יוני דואר (אלעקטראני) מצער להביא דבריה אל ארץ צבי, לתת דרור להרהוריה - ואין יודע אם יש שומע או ההולכים הדברים לריק ולרוח, והבל הבלים הכל הבל.
והנה, מקץ שנתיים ימים היה החלום: ובחלום, מגדלים מוצבים ארצה וראשם מגיע השמימה ולמספרם אין שיעור, ועין השמים לא נראתה. והנה העיט מגביה עוף, ומעינו נשקף המחזה, והמגדלים מוקפים מים בבחינת נהר שוטף לא יעבור. ובינות המגדלים קן רשע לצוררי ישראל להצר צעדיהם של בני ברית, וישראל מצער שם לעמוד בפרץ. ובחלום קול מדבר - הנה נגרע מבינותינו אחד, והסער עלינו, ומי יעמוד לנו להושיע? ותהי קול דממה דקה, ואיקץ, והנה חלום.
ואשוב והנה חלום שנית: ובחלום כמראה אולם. ובאולם כמעגלים רבים ובמעגלים שמות והשמות לארצות והארצות מהודו ועד כוש וחוזר חלילה. ויהי סער גדול. והנה כדמות אדם שרי כל הגויים שם. והנה אחד לבוש בדים וקול דבריו כקול המון, ויאמר הנה עתה באתי להלחם עם שר פרס - ואני יוצא ושר של פלשתים בא, ואין עימי מתחזק על אלה כי אם מיכאל שרכם. ואיקץ, והנה חלום.
ופתרונים ושבר אין, והיינו נבוכים.
והנה קול מדבר - ראה ה' בעני אמתו, וייתן בלב ועדת המינויים ויועציה עלינו לטובה, להוציא ממסגר נפשה. המושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.
ובאשר להישנות החלום פעמיים, כי נכון הדבר מעם ועדת המינויים וממהרת ועדת המינויים לעשותו.
ולמועד מועדים וחצי אולי יסופר בדבר התלאות וההשתדלות שהיו מנת חלקנו - כיצד שפכנו שיח פני בוחן ליבות, והדמעות אשר היו מנת חלקנו ואשר נועצנו ואשר נדברנו ואשר באנו אל המלך אשר לא כדת, ואשר הושיט לנו שרביט הזהב, וחיינו.
